סופניות

05  29

הציפורים שרות בשעה חמש בבוקר מזכירים לי את אמא שאמרה בסוף ימיה שכאשר היא שומעת ציפרים לפנות בוקר רווח לה, כי יודעת שעוד לילה עבר.

היתה בטוחה שבלילה יבוא מלאך המוות והבוקר מגן מפניו.

05 30

חזרתי מבית חולים יום ליווי עם אחות 

מצב -

סופניות ממתינה

קשה

האם הקושי נובע מהשתקפות עצמך בפוטנציה, האם יכול להיות אחרת, האם קיימים רחמים לזולת ללא שימת עצמך במרכז?

איש אוכל לידי וידו האחת משותקת וידו השניה חלשה ובקושי אוכל -

אחז בי פחד ותפס בגרוני חזק! 

ואכלתי  -

שקית אגוזי קשיו שלמה עד שהרגשתי את כל הגועל אוחז בי לשעות מרובות למרות ששתיתי קפה שחור

מקיאה בפנטזיה אך הכל נשאר בתוכי. 

אני יושבת בערב עם הילדים דורון ואורלי וצופה עמם בהישרדות, לא מאמינה, פעם ראשונה ששורדת את התכנית, שואלת ומתעניינת ומרגישה ממש כמו לומדת להכיר אותם ומורידה מעלי כל טיפה של ציניות ביקורתיות או שיפוטיות

חיים מוזרים מזמנים, חייבת להיות מוכנה להיות בהם, להרים אותם, ולהריח טוב ורע להמשיך הלאה 

כשאפשר להמשיך.

מעניינת ההסתכלות על דברים כמו הם מזמנים פתח התבוננות על עתיד

יש במחשבה זו מעט מסגירת החמצות, כמו כל הנעשה בא מסיבה כלשהי וחייב התבוננות מעמיקה.

כל לילה אני ישנה במיטה אחרת -

אין בי שום געגוע 

מוזר כמה אין בי שום געגוע 

אין געגוע

מה אומרים לנפש שיש בה חפצה מסוימת?

אך -

אין בה רצון למגר את המצב הקיים

מידי זמן עולה שאלה האם המצב ראוי? ויש תחושה של היעלמות תחת ערמת קשים מטים, מאלו אשר שוברים גב גמל ובעיקר מתמיה כאשר חפצים ביקרו של מישהו ונעלמים.