לדברי אחותי האמצעית אמא מתה ב 18 ליוני, אני זכרתי ב 21 , לאמיתו של דבר אחד מהם מחר ואחד בעוד ארבעה ימים זה כמעט היינו הך, וכך אני מאמינה לפתע שאולי הנשמה מחכה שהנשמה תבוא לקחת אותה ביום השנה.
מי יודע?
בינתיים
התערוכה בגלריה פיבק ממחר בעוד שבוע ואני אפילו לא ממש יודעת מה לעשות ואיך ומדוע וכל מיני דברים.
ואם אהיה ואם לא אהיה, מה עושים כאשר לא נמצאים?
אני מרגישה די נורא בעניין שמחד יש ארוע שמח ומאידך אני מרגישה כמו כל הזמן גרזן מעלי למרות שזו לא אני שהולכת למות אלא אחותי ועל כך גם כן יש רגשות אשמה כאלו ואחרים.
יחסים אחיות מסובכים.
רציתי לומר לה ושהיא תדע שאם זמן המוות שלה באותו זמן כמו אמא, אמא אהבה אותה הכי בעולם.
בטוח אהבה אותה הכי.
הגוף שלי
מנמנם בכמה מקומות
ועכשיו עם הבחנה של פוסט פוליו אני לא ממש יודעת מה לעשות.
אצבעות רגלי מתנמנמות הכאבים ביד שמאל מתרבים והולכים.
הצוואר מיקומו בתודעה שלי הולך ומתעמעם בתחושה ומתעצם בחרדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה