אחד ביוני
מיותר לומר את שכבר נאמר ונחשב ובכלל מתרצה לי
ואת שלא נאמר אני לא ממש יודעת להגיד כי המילים עוד לא נבראו
שישנו
ישנות
עדיין תמימות
לא נוגעו
שני ביוני
ישבתי עם ילדתי שנמצאת בפחד גדול עבורי ואני משכנעת אותה שאנו נהיה במצב הרבה יותר טוב בקרוב.
הצוואר מעיק עכשיו כי אני יושבת בזווית כואבת.
חמישי ביוני
אני ישנה אצל דוב וטובה ומחר יש לי תור לפרופ. שדה באסותא ראשון
הרבה זמן חיכיתי לחוות דעתו של הרב פירר ושוב הוא רוצה שידונו אותי להבחנה מבדלת בין פוסט פוליו לבין נקעים בצוואר הדל הנושא את ראשי בגאון מועט ביותר.
מחר אדבר עם הקווים שמעל ומתחת לשורות ואוכל לומר להן מעט תוכן ואולי אחר כך ההחלטה תיפול כנקודה בסוף משפט ואדע מה נכון.
לפחות החלטה אחת חשובה קיבלתי בתוך השהות הזו ולפניה ואני מרגישה אוהבת עצמי על כך ויכולתי החופשית לנוע מתוך עצמי מורישה לי תנועתיות חיצונית בראש, ואולי שום מגבלה אמיתית לא תבוא עלי כי אבחר בחופש מכל הכופה עצמו עלי ומכניע אותי לתוכי.
אמות -
לא ממש
אחיה -
לא ממש
אחיה אני אומרת שאני אחיה ומאומה לא יפול מעננים בסביבתי.
אצטרך ללקט אדמה מעל פני אדמה או להיות חרושה בין תלמים בסבר אנושי מיותר.
לילה טוב
6 יוני
אני בקליניקה של פרופסור שדה
רופאים מסמנים לי גזר דין, גזר דין כלשהו שתמיד נופל עלי לרע, אני לא חושבת שרופא יודע לומר מילים טובות.
תמיד יש בשורות רעות ורעות יותר.
נחמה יכולה להיות - הייתי שם בצלילות מירבית ותחושת חנק, אוי דמעות אילו אפשר היה לטבוע בכן.
צוואר מלופף בעוד סיבוב.
בדרך כלל אין זמן לנקמות מוזר רציתי לכתוב נחמות ויצא נקמות
החיים כנקמה מתמשכת
מתמשכים
כמו -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה