ההתרגשות של פתיחת התערוכה מתפוגגת.
ועתה לסידורים לתערוכה הבאה.
היום עם כאב ביד ועם תחושה משונה בזרוע, כואבת, פוחדת.
לפעמים אני חושבת כמה יותר קל להיות עסוק ומרוט ונתון לעבודה מאשר להיות בתוך המחשבות והפחדים.
אני קוראת את הספר של פיליפ רוט - "nemesis" - אלת הנקמה (ייונית), מגפת הפוליו בארה"ב.
מחזיר אותי לסיפורים הישנים ששמעתי בבית סביב הזמן שבו חליתי.
על הפחד של השכנים, על היות הבית מסומן ומנודה, ואני אימצתי לי בלי דעת את רעיון אלת הנקמה נמזיס, ומאז אני נוקמת ונוטרת ולא יכולה לסלוח על אי צדק הנעשה לי.
אני מתחברת שוב לזמן שסופר לי עליו, על התלקחות המחלה, החום הגבוה שבעקבותיו כשל הגוף ורפס, והיום הכאב ביד עושה שוב חזרה שלמה לכל התחושות הקשות.
אני רוצה לבכות אבל כרגיל לא יכולה, אני מרגישה שבכי היה עוזר לי להתחבר ולעבור הלאה, אבל אין.
אולי הצילום שהופיע בתערוכה הוא המתאים ביותר להדגיש את המילכוד שאני נתונה בו.
ועכשיו השאלה הגדולה שוב, post polio או herniation עם פגיעה עצבית????
ואני מחכה לתשובות המומחים.
ומחכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה